Bava Kamma 15

Kapitel 15

א עידית וזיבורית נזקין בעידית ובעל חוב וכתובת אשה בזיבורית
1 Hat er Gutes und Schlechtes, so erhält der Geschädigte vom Guten und der Gläubiger und die Frau ihre Morgengabe vom Schlechten.
ב קתני מיהא מציעא בינונית וזיבורית נזקין וב"ח בבינונית וכתובת אשה בזיבורית ואי אמרת בשלו הן שמין תעשה בינונית שלו כעידית וידחה ב"ח אצל זיבורית
2 Der Mittelsatz lehrt also, daß, wenn er Mittelmäßiges und Schlechtes hat, der Geschädigte und der Gläubiger vom Mittelmäßigen und die Frau ihre Morgengabe vom Schlechten erhalten. Wenn man nun sagen wollte, man schätze seines, so sollte doch sein Mittelmäßiges als Gutes gelten und die Gläubiger auf das Schlechte verwiesen werden!? —
ג הכא במאי עסקינן כגון שהיתה לו עידית ומכרה
3 Hier handelt es sich um den Fall, wenn er auch Gutes besaß und es verkauft hat.
ד וכן א"ר חסדא כגון שהיתה לו עידית ומכרה
4 Ebenso erklärte R. Ḥisda: wenn er auch Gutes besaß und es verkauft hat.
ה הכי נמי מסתברא מדקתני אחריתי בינונית וזיבורית נזקין בבינונית ב"ח וכתובת אשה בזיבורית קשיין אהדדי
5 Dies ist auch einleuchtend. Ein anderes lehrt, daß, wenn er Mittelmäßiges und Schlechtes hat, der Geschädigte vom Mittelmäßigen und der Gläubiger und die Frau ihre Morgengabe vom Schlechten erhalten. [Die Lehren] widersprechen ja einander?
ו אלא לאו ש"מ כאן שהיתה לו עידית ומכרה כאן שלא היתה לו עידית ומכרה
6 Wahrscheinlich spricht eine von dem Falle, wenn er Gutes besaß und es verkauft hat, und eine von dem Falle, wenn er Gutes überhaupt nicht hatte.
ז ואי בעית אימא אידי ואידי שלא היתה לו עידית ומכרה ולא קשיא הא דשויא בינונית שלו כעידית דעלמא וכאן דלא שויא בינונית שלו כעידית דעלמא
7 Wenn du willst, sage ich: beide sprechen von dem Falle, wenn er Gutes überhaupt nicht hatte, dennoch besteht hier kein Widerspruch, denn eine spricht von dem Falle, wenn sein Mittelmäßiges dem Guten der ganzen Welt gleicht, und eine von dem Falle, wenn sein Mittelmäßiges nicht dem Guten der ganzen Welt gleicht.
ח ואב"א אידי ואידי כגון שהיתה בינונית שלו כבינונית דעלמא והכא בהא פליגי מ"ס בשלו הן שמין ומ"ס בשל עולם הן שמין
8 Wenn du aber willst, sage ich: beide sprechen von dem Falle, wenn sein Mittelmäßiges dem Mittelmäßigen der ganzen Welt gleicht, und ihr Streit besteht in folgendem: nach der einen schätze man seines und nach der anderen schätze man das der ganzen Welt.
ט רבינא אמר בדעולא פליגי דאמר עולא דבר תורה ב"ח בזיבורית שנאמר (דברים כד, יא) בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה מה דרכו של אדם להוציא לחוץ פחות שבכלים ומה טעם אמרו ב"ח בבינונית כדי שלא תנעול דלת בפני לוין
9 Rabina erklärte: Sie streiten über die Lehre U͑las, denn U͑la sagte: Nach der Tora hat der Gläubiger vom Schlechten zu erhalten, denn es heißt:<i>draußen sollst du stehen bleiben, und der Mann, von dem da zu fordern hast, soll dir das Pfand herausbringen</i>, und man pflegt ja das Schlechteste unter seinen Geräten herauszubringen, nur bestimmten sie, daß ein Gläubiger vom Mittelmäßigen erhalte aus dem Grunde, um nicht vor den Geldbedürftigen die Tür zu verschließen.
י מר אית ליה תקנתא דעולא ומר לית ליה תקנתא דעולא
10 Eine hält von der Bestimmung U͑las, und eine hält nichts von der Bestimmung U͑las.
יא ת"ר מכר לאחד או לשלשה בני אדם כאחד כולן נכנסו תחת הבעלים
11 Die Rabbanan lehrten: Hat er an einen oder an drei gleichzeitig verkauft, so treten sie alle an die Stelle des [früheren] Eigentümers,
יב בזה אחר זה כולן גובין מן האחרון אין לו גובה משלפניו אין לו גובה משלפני פניו
12 wenn aber nacheinander, so erhalten sie alle ihre Forderung vom letzten; reicht es nicht, so haftet der vorletzte, reicht auch seines nicht, so haftet der vorvorletzte. —
יג מכרן לאחד היכי דמי
13 Wie ist [der Fall], wenn er an einen verkauft hat, zu verstehen:
יד אילימא בבת אחת השתא לשלשה דאיכא למימר חד מינייהו קדים אמרת כולן נכנסו תחת הבעלים מכרן לאחד מיבעיא
14 wenn gleichzeitig, so sollte doch, wenn sogar bei dreien, wo doch einer dem anderen vorging, alle an Stelle des [früheren] Eigentümers treten, dies um so mehr gelten, wenn er an einen verkauft hat;
טו אלא פשיטא בזה אחר זה
15 doch wohl also nacheinander.
טז ומ"ש שלשה דכל חד וחד אמר ליה הנחתי לך מקום לגבות ממנו
16 Bei dreien erfolgt dies wohl aus dem Grunde, weil jeder [vorangehende] sagen kann: ich habe dir etwas zur Einforderung zurückgelassen,
יז האי נמי אכל חד וחד לימא ליה הנחתי לך מקום לגבות ממנו
17 ebenso sollte auch einer zu jedem sagen können: ich habe dir etwas zur Einforderung zurückgelassen!? —
יח הכא במאי עסקינן כגון שלקח עידית באחרונה וכן אמר רב ששת כגון שלקח עידית באחרונה
18 Hier wird von dem Falle gesprochen, wenn er das Gute zuletzt gekauft hat. Ebenso erklärte auch R. Šešeth, wenn er das Gute zuletzt gekauft hat. —
יט אי הכי ליתו כולהו וליגבו מעידית
19 Demnach sollten sie alle kommen und vom Guten einfordern!? —
כ משום דאמר להו אי שתקיתו ושקליתו כדינייכו שקליתו ואי לא מהדרנא שטרא דזיבורית למריה ושקליתו כולכו מזיבורית
20 Er kann zu ihnen sagen: wenn ihr mit dem zufrieden seid, was euch zukommt, so ist es recht, wenn aber nicht, so gebe ich den Kaufschein des Schlechten dem Eigentümer zurück, und ihr würdet alle vom Schlechten erhalten. —
כא אי הכי
21 Demnach
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel